טיפול בזמיה (ZZ): קני שורש, גמישות באור ומעט מאוד מים

מומחית בצורת ממזרח אפריקה

זמיה קוקוס (Zamioculcas zamiifolia, משפחת הלופיים Araceae) גדלה בר במזרח אפריקה, מקניה ודרומה עד דרום אפריקה, באזורים עם עונה יבשה ארוכה. היא שורדת בצורת בזכות קני שורש תת־קרקעיים דמויי תפוח אדמה ובסיסי פטוטרות מעובים שאוגרים מים ועמילן. בבצורת קשה היא משירה את העלעלים ומחכה מתחת לאדמה שהתקופה תעבור.

מה שנראה כמו גבעולים מסתעפים הם בעצם עלים מורכבים בודדים שעולים ישר מקנה השורש, וכל אחד נושא עלעלים מבריקים. עלים חדשים מגיעים בגלים, לעיתים כמה בבת אחת, ואחריהם חודשים של חוסר פעילות לכאורה. שתי התכונות מצביעות לאותו כיוון: זמיה צריכה הרבה פחות מים ממה שגודלה מרמז, ותקופה שקטה אינה בעיה שצריך לתקן.

אור וטמפרטורה

זמיה שורדת ב־500–1,000 לוקס במשרד תחת תאורת תקרה, ולכן היא כל כך פופולרית. היא לא תגדל שם הרבה. ב־5,000–15,000 לוקס, למשל ליד חלון מזרחי או כמה מטרים מחלון דרומי, היא מוציאה יותר גלי צימוח וחסונים יותר. שמש אחר צהריים לא מסוננת מצהיבה וחורכת את העלעלים.

באור חלש או חד־צדדי הגבעולים נוטים ועלולים ליפול; סובבו את העציץ רבע סיבוב בכל חודש. שמרו על 18–27 °C. היא סובלת ירידה עד כ־10 °C אם המצע יבש, ולחות ביתית רגילה של 30–60% מתאימה.

משקים את קנה השורש, לא את העלים

השקו רק כשהמצע יבש ב־75–100% מעומק העציץ. בקיץ זה בדרך כלל כל 2–4 שבועות; בחורף, כל 4–6 שבועות. שיפוד שנדחף עד התחתית מספר לכם יותר מפני המצע. כשאתם משקים, הרוו את כל גוש השורשים עד שהמים מתנקזים, ולעולם אל תשאירו מים עומדים בעציץ נוי.

השתמשו במצע לסוקולנטים, או במצע שתילה עם 40–50% פומיס או פרליט. עם הזמן קני השורש מתנפחים מספיק כדי לעוות או לסדוק עציצי משתלה מפלסטיק, וזה האות הרגיל להעברה, כל 2–3 שנים באביב. הגדילו ב־2–5 ס״מ ושמרו את ראשי קני השורש מעט מתחת לפני המצע, באותו עומק כמו קודם. דשנו פעמיים־שלוש בין האביב לסוף הקיץ בדשן מאוזן בחצי מינון.

ריבוי: נדרשת סבלנות

חלוקה היא המהירה ביותר. בזמן ההעברה לעציץ, פרקו או חתכו את גוש קני השורש לחלקים, כל אחד עם גבעול אחד לפחות ושורשים משלו, ושתלו במצע יבש. חכו כשבוע לפני ההשקיה הראשונה כדי שרקמה פגועה תיסגר.

גם עלעלים בודדים משרישים. תחבו את בסיס העלעל לעומק 1 ס״מ במצע חצצי לח או העמידו אותו במים; הוא יוצר שורשים וקנה שורש קטן תוך 1–3 חודשים, אבל הגבעול החדש הראשון לוקח לעיתים 6–12 חודשים. ייחורי גבעול שלמים משרישים מהר יותר, וכדאי לנסות אותם מכל גבעול שנשבר בזמן ההעברה.

סימני אזהרה ובטיחות

הסיכון הרציני היחיד לזמיה הוא השקיית יתר, והוא מתבטא באופן צפוי. הצהבה בכמה גבעולים בבת אחת, עם מצע שנשאר רטוב, פירושה שקני השורש נרקבים: הוציאו מהעציץ, חתכו עד רקמה מוצקה ובהירה, תנו לחתכים להתייבש ושתלו מחדש במצע יבש. גבעול ותיק אחד שמצהיב בזמן שהשאר נשארים מבריקים הוא התחלפות רגילה. נשירה כבדה של עלעלים עם עציץ יבש לגמרי מעידה על בצורת או קור; גבעולים נוטים ומתארכים מעידים על מחסור באור.

זמיה מכילה גבישי סידן אוקסלט. ה־ASPCA מגדיר אותה כרעילה לחתולים ולכלבים, והמוהל עלול לגרות את העור, אז עטו כפפות בזמן החלוקה. תזכורת של PlantPal עובדת כאן היטב, כי רוב הבדיקות מסתיימות בהחלטה לא להשקות היום.

• אור: סובלת 500–1,000 לוקס; גדלה הכי טוב ב־5,000–15,000 לוקס
• השקיה: כש־75–100% מהמצע יבש; כל 4–6 שבועות בחורף
• טמפרטורה: 18–27 °C, מינימום כ־10 °C כשהמצע יבש
• מצע: מצע שתילה עם 40–50% פומיס או פרליט
• העברה לעציץ: כל 2–3 שנים, כשקני השורש ממלאים את העציץ